ראובן גד- מתח בין אחיות

בפרשת ויצא מסופר על נישואי יעקב ללאה ורחל שתי בנות דודותיו, בנות לבן אחי אימו. לאה ילדה ששה בנים ליעקב ורחל הייתה עקרה ואחרי זמן ילדה את יוסף, ובפרשת השבוע הבאה נקרא על לידת בנימין שבה היא סיימה את חייה. אחרי שילדה ילדה ארבעה בנים: ראובן, שמעון, לוי ויהודה. רחל שעדיין לא ילדה נותנת את שפחתה בלהה ליעקב, והיא יולדת את דן ונפתלי, על פי המקובל בתקופה הקדומה, הגבירה הייתה קוראת לילדי השפחה שמות ומגדלת אותם בעזרתה של השפחה.

אחרי לידתה של בלהה, גם לאה נותנת את זלפה שפחתה ליעקב:
וַתֵּרֶא לֵאָה כִּי עָמְדָה מִלֶּדֶת וַתִּקַּח אֶת זִלְפָּה שִׁפְחָתָהּ וַתִּתֵּן אֹתָהּ לְיַעֲקֹב לְאִשָּׁה. וַתֵּלֶד זִלְפָּה שִׁפְחַת לֵאָה לְיַעֲקֹב בֵּן. וַתֹּאמֶר לֵאָה (בגד) בָּא גָד וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ גָּד. וַתֵּלֶד זִלְפָּה שִׁפְחַת לֵאָה בֵּן שֵׁנִי לְיַעֲקֹב וַתֹּאמֶר לֵאָה בְּאָשְׁרִי כִּי אִשְּׁרוּנִי בָּנוֹת וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ אָשֵׁר: (ל' ט-יג)
מדוע לאה הולכת בעקבות אחותה רחל?

בפסוק כתוב במפורש" "כי עמדה מלדת", וגם בפרק הקודם אחרי לידת יהודה מופיע: "ותעמוד מלדת" (כ"ט לה), לאה חשבה שלא תלד יותר (רד"ק). תיתכן סיבה נוספת, לאה רוצה להרבות בנים ליעקב, כך עולה מדבריה בלידת יששכר: "נתן אלוהים שכרי אשר נתתי שפחתי לאישי" ( ל' יח). בפירוש "דעת זקנים מבעלי התוספות" פירוש קדום מופיע פירוש מעניין. לאה רצתה לבדוק את הנאמנות של יעקב אליה. מעשה אחותה רחל שנתנה את שפחתה בלהה היה מקובל גם עליה שהרי לרחל אין ילדים, אבל לה היו ארבעה בנים. לדעתה יעקב היה צריך לסרב להצעתה לקחת את זלפה אבל הוא לא עשה כך, ולכן קראה את הבן הנולד מזלפה גד מלשון בגידה, לא החצינה את תחושותיה לקרוא לו בוגד והסתפקה ברמז, וכך פירש רש"י בפירושו האחרון: "למה נקראת תיבה אחת בגד, כמו בגדת בי כשבאת אל שפחתי, כאיש שבגד באשת נעורים". החתם סופר מפרש שהבגידה הייתה באחותה, שהרי לה כבר יש בנים ואינה צריכה לתת את שפחתה ליעקב. לעומתם הנצי"ב מוולוז'ין מפרש שזלפה קנאה בבלהה שניתנה ליעקב ולכן לאה נתנה אותה ליעקב, מלמד על לאה זכות שדאגה לשפחתה.

השם גד שניתן לבן הבכור של זלפה שפחת לאה כפי שראינו יש פירשו מלשון בגידה, המכוונת ליעקב או ללאה. הפירוש המקובל הוא מלשון מזל, בגד, במזל טוב או בא גד לפי הקרי- בא המזל הטוב. בארם מקום ישיבתו של יעקב אל הגורל הארמי נקרא גד: "העורכים לגד שולחן" (ישעיהו ס"ה יא). בעל גד הוא אל מהמיתולוגיה הכנענית שהייתה קיימת בתקופה ההלניסטית. ממצאים על האל נתגלו בחפירות ארכאולוגיות בבניאס. מקבילו של בעל גד במיתולוגיה הכנענית הוא בעל-הדד, ובאמונה השמית הוא גד.
השם גד מופיע בתנ"ך כשמה של העיר המקראית מגדל גד, וגם כשם פרטי גדי, גדיאל, גדיהו ומשמעות השם גד – מזל. בספר יהושע מופיע כי בעל גד נמצא בסמוך ללבוא חמת בצפון ארץ הכנענים בהר חרמונית הוא הר א-שייך: ”וְהָאָרֶץ הַגִּבְלִי, וְכָל-הַלְּבָנוֹן מִזְרַח הַשֶּׁמֶשׁ, מִבַּעַל גָּד, תַּחַת הַר-חֶרְמוֹן--עַד, לְבוֹא חֲמָת” (י"ג ה).

הרב דוד צבי הופמן כותב שלאה ראתה את לידת גד כמזל על פי דברי התלמוד (מועד קטן כ"ח.): "חיי, בני ומזוני לא בזכותא תליא מילתא, אלא במזלא תליא מלתא" (בנים- ילדים, חיים- אורך חייו של אדם, ומזונות- פרנסה לא תלויים בזכיותיו של אדם אלא במזל- קביעה עליונה שרירותית).

במדרש מופיע פירוש שלישי, גד מלשון גדידה, חיתוך, כיוון שנולד מהול.

פירוש רביעי מלשון גדוד, קבוצת חיילים, הרשב"ם דוחה פירוש זה כיוון שבשם לא מופיע פעמיים האות ד'. לעומתו האבן עזרא כותב שכוותה הייתה שיש לה גדוד בנים.

פירוש חמישי מלשון בגד, המכסה את הגוף כך ההיריון לא היה ניכר על זלפה, כך פירש רש"י, ולכן הלידה הייתה פתאומית, כשלאה ראתה שזלפה ילדה אמרה: "בא גד" (הכתב והקבלה). בגד קשור גם לנישואין: "בבגדו בה- כיון שפרס טליתו עליה" (קידושין י"ח), הקשר בין יעקב לזלפה היה שונה מהקשר עם בלהה שהיה למטרת לידת ילדים לרחל, ללאה כבר היו ילדים ולכן הקשר היה קשר של נישואין, עובדה זו ביטאה לאה בשם שקראה לבן הנולד ( הנצי"ב- העמק דבר).

ניתן לראות שבמעשה נתינת זלפה ליעקב, פעילותה של לאה משתנה. עד כה בלידת ארבעת הבנים היא בטאה את רצונה לקשר עם יעקב שלא רצה אותה, היא ניתנה לו בעל כורחו. ואילו מכאן ואילך היא דומיננטית, נותנת את שפחתה ליעקב, והיא יולדת שני בנים, לאחר מכן תיתן את דודאי בנה לאחותה רחל תמורת לילה עם יעקב. בתוך הפסוקים מורגש מתח בין האחיות. רחל מקנאת באחותה (ל' א), ובאה בטענות קשות אל יעקב, מתנהל ביניהם דו- שיח קשה. בנה השני של בלהה נקרא נפתלי, לפי אחד הפירושים מלשון האבקות: "נפתלתי עם אחותי", הפירוש המקובל הוא מלשון הפצרה או תפילה לה' להיות כמו אחותי, אבל בפשט הפסוק: "עם אחותי" נראה שמדובר על קנאה ומתח. למרות שבמדרש מופיע שבליל הכלולות רחל נתנה ללאה סימנים כדי לא לביישה, בהמשך החיים של שתי נשים אחיות עם איש אחד אינם פשוטים כלל ועיקר.

אם גד הוא מלשון גדוד לשון זו קשורה למלחמה. ובאמת בברכותיהם של יעקב ומשה מופיעים אנשי גד כלוחמים. כך מברך יעקב: "גָּד גְּדוּד יְגוּדֶנּוּ וְהוּא יָגֻד עָקֵב" (בראשית מ"ט יט), ומשה: "וּלְגָד אָמַר בָּרוּךְ מַרְחִיב גָּד כְּלָבִיא שָׁכֵן וְטָרַף זְרוֹעַ אַף קָדְקֹד" (דברים ל"ג כ). בכניסת בני ישראל לארץ שבט גד וראובן מתנחלים בעבר הירדן המזרחי, והם יוצאים חלוצים כלוחמים בצבאו של יהושע בן נון כובש הארץ על פי ההסכם שעשו עם משה. בספר דברי הימים א' (י"ב ט) מוזכרים שנים עשר הגיבורים משבט גד שהצטרפו ללוחמי דוד בעיר המבצר ציקלג בנגב. הם מתוארים כגיבורים בעלי 'פני אריה', בדומה לברכת משה לגד: "וּמִן-הַגָּדִי נִבְדְּלוּ אֶל-דָּוִיד לַמְצַד מִדְבָּרָה גִּבֹּרֵי הַחַיִל, אַנְשֵׁי צָבָא לַמִּלְחָמָה--עֹרְכֵי צִנָּה, וָרֹמַח; וּפְנֵי אַרְיֵה פְּנֵיהֶם, וְכִצְבָאיִם עַל-הֶהָרִים לְמַהֵר". על פניהם הייתה מונחת מסכה בצורת פני אריה, שנועדה להפחיד ולהמם את האויבים בשעת הקרב. הקטן מביניהם שקול למאה לוחמים והגדול-לאלף.

נחלת שבט גד הייתה במרכז עבר הירדון המזרחי, היו לו ערים גם בדרום עבר הירדן בנחלת שבט ראובן. יש אומרים שלוחמי גד הגנו גם על ערי ראובן. במשא ומתן עם משה על ההתנחלות בעבר הירדן המזרחי, שבט גד הוא השבט הדומיננטי, שמו מופיע בדרך כלל לפני ראובן.

הקשר בין ראובן לגד ברור, ראובן בכור לאה וגד בכור שפחת לאה. ייתכן ולידתם ושמותיהם כבר מבטאים את תכונות צאצאיהם. בשם ראובן לאה מבטאת את הצער: "ראה ה' בעניי", ואילו בשם גד לאה שינתה כיוון היא כעת נלחמת על מעמדה במשפחת יעקב על ידי מעשים, ולכן מבן זה יצא שבט של לוחמים.

המתח בין אחים בספר בראשית הוביל למאבקים קשים ולקרעים עמוקים שימשיכו דורות רבים, מתח בין אחיות הגדיל את המשפחה וגילה כוחות מגוונים בתוך משפחת יעקב שתהיה בעתיד הבסיס להופעתו של עם ישראל.